#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	פז. תניא מצא שובר, בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל. ומדוע אין לחשוש: 1) שכתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי, והלכה ומכרה לכתובתה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי ויטרוף עם השובר לקוחות שלא כדין 2) שמכרה כתובתה במעמד שלשתם? 	"1) לרבא כיון שהלכה כשמואל שהמוכר שט""ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וכשאומרת תנו לבעל שוברו הוה מחילתה <sup>נח</sup>. לאביי אפילו ליתיה לדשמואל, הכא במאי עסקינן בששטר כתובה יוצא מתחת ידה שאין לחשוש שמכרתו שהיתה מוסרת הכתובה ביד הלוקח. ועוד אפילו אין שטר כתובתה יוצא מתחת ידה, כשימסרו השובר לבעל זוכה למפרע משעת החתימה ולא היה ממכרה שבנתיים כלום, ואביי לשיטתו שאמר עדיו בחתומיו זכין לו.2) תירצו התוס' (ד""ה ש""מ) שאף שבמעמד שלשתם אי אפשר למחול אין לחשוש שמכרה כתובתה במעמד שלשתם כיון שאם אין עדים שמכרה הבעל והאשה יכפרו המכירה, ואם יש עדים נשאלם מה היה, אם הבעל נתרצה או שתק א""כ הודה שהשובר שקר, ואם מיחה שאמר כבר פרעתי לה א""כ השובר נעשה קודם המכירה והקונים הפסידו לעצמם. ועוד י""ל שבכתובה שאינו חייב עתה עד אחר גירושין וגם שמא לא תתגרש לא תקנו מעמד שלשתם, שלא תקנו מעמד שלשתם אלא בדבר שראוי לגבות מיד. ואין לחוש שמכרה במעמד שלשתם לאחר הגירושין כי אחר גירושין מוכרת בדמים יקרים וכשיוציא הבעל שוברו שקדם היא צריכה לשלם ולא תרויח כלום בקנוניא <sup>נט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נח.  כן פירשו רש""י והרשב""א  (ד""ה ש""מ)  אולם הרא""ש  (סי' מח)  כתב שהוא מדין מגו שמתוך שהיא יכולה למחול ולאבד מן הלקוחות, נאמנת לומר כתבתי שטר ונתתי. וי""מ ש""מ איתא לדשמואל וכיון שיכולה למחול כל לגבי בעלה ודאי מחלה ולא תמצא מי שיקנה ממנה כתובתה. ולמילתא דלא שכיחא לא חיישינן.
<br>נט.  והרשב""א  (שם)  כתב שיש מי שדייק מכאן דאפילו מוכר שט""ח במעמד שלשתם יכול הוא למחול, דאי לא, ליחוש שאולי מכרה לכתובתה במעמד שלשתם ושוב אינה יכולה למחול. והרשב""א דחה את דבריו.</span>"	"ב""מ כ. ותוס' "		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	פח. לאביי הסובר שעדיו בחתומיו זכין לו ושעדי מסירה כרתי מה הדין כשהמאוחר נמסר תחילה? 	"כתבו התוס' (ד""ה שובר) שאם נכתבו באותו היום זוכה מי שנמסר תחילה. אין זמן כתיבתם שווה החתום קודם זכה <sup>ס</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ס.  והרא""ש  (סי' מט)  כתב בשם הרי""ף שעדיו בחתומיו זוכין לו זה דוקא בהלואה שאם כתב שטר הלואה לראשון ולא מסר לו ומכר לשני ואח""כ מסר לראשון חל השעבוד לראשון. אבל אם מכר או נתן במתנה לאחד ולא מסר לו ואח""כ מכר לאחר ומסר לו קנה השני שבטלה זכיית העדים לראשון.&nbsp;</span>"	"ב""מ  תוס' כ."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	פט. רובא וחזקה מה עדיף בממונות ובאיסורים? 	"כתבו התוס' (ד""ה איסורא) שבממון אין הולכים אחר הרוב ובאיסורים הולכים אחר הרוב אפילו כנגד חזקה. חוץ מאיסור אשת איש שהחמירו שאין הולכים אחר הרוב."	"ב""מ תוס' כ:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צ. באיזה מקרה, ומדוע דוקא באופן זה 1) אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה 2) שלשה שלוו מאחד יחזיר למלוה? 	"1) שהשטרות מקוימים. דאל""כ נאמר ששלשת המלוים שלחו ביד אחד לקיימם בב""ד.2) שכתובים בשלשה כתבי יד. דאל""כ נאמר שנפלו מהסופר שכתב שטרות לשלשת הלווים."	"ב""מ כ:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צא. סמפון הכתוב בכתב ידו של המלוה ונמצא אצל המלוה מה דינו ומדוע? 	"רב אמר שפסול ואפי' אם החותמים מעידים שחתמוהו, שאם היה כשר היה לו להיות ביד הלוה, וכתבו כדי שאם יבוא הלוה בע""ש בין השמשות לפורעו יש לו שובר מוכן ליתנו. אם נמצא בין שטרותיו קרועים יעשה מה שכתוב בסימפון. ופרש""י שנמצא השטר שהשובר יוצא עליו בין שטרותיו הקרועים והוא אינו קרוע לפיכך סומכים על השובר, שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת. ולרש""י נראה שנמצא השובר בין השטרות הקרועים הלכך יש לומר שנתקבל החוב והשובר הזה א""צ למלוה אלא ללוה והלוה שכח ביד זה, לפיכך נתנו זה עם השטרות שאין צריכים לו.אם הסימפון מקוים ע""י בי""ד כשר שבי""ד לא מקיימי ליה אלא א""כ פרע. וכן אם כתוב בשטר חוב אחר החתימה כשר דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה."	"ב""מ כ:-כא"		
